<h1>הרוקח סימן רכ"א</h1>
<h2>דף מג:</h2>
מה ראו ראשונים מסדרי העיבור לדחות ראש השנה אם בא יום א' דוחין על יום ב' שאם היה ראש השנה יום א' היה הושענא רבה ביום ז' בשבת ולמה דוחין משום ערבה ואמרי' התם ערבה בז' מאי טעמא דוחה שבת טפי משאר יומי ומשנינן לפרסמה שהיא מן התורה שבעל פה. דין נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ומאחר דלא ידעינן קביעא דירחא דחינן מקמה קביעא דירחא. ולמה ערבה בהושענא רבה לפי שהערבה גדילה על המים ואז נידונין על המים. ולא היה יום מרובה בקרבנות כז' של סוכות שבו עובר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג ובעון נדרים גשמים נעצרים נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר לכך רוח צפון תחולל גשם וכתיב אמת מארץ תצמח וגו' וכתיב הרעיפו שמים ממעל ושחקים וגו' בעבור אמת שמדברים בארץ לכך בסוף כל נדרים יושב בדין על המים לכך סמך לסכות איש כי ידר נדר לה'. שיושב בדין אם לא עברו נדריהם נותן להם מים מדה במדה שדיבור נקרא מטר ופיהם פערו למלקוש יערוף כמטר לקחי. אם יתן נדרים בעתו ונתתי מטר ארצכם בעתו ומביאים קרבניהם בהושענא רבה אז הכרוז יוצא פן יעברו בל תאחר והיו קושרים הבהמות בענפי ערבה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ואומר רבונו של עולם מה שנדרנו הבאנו והענפים שאסרנו בידינו הם הואיל ולא עצרנו מתת גם אתה אל תעצר הגשמים. נדר תלוי ברוח פינו ישב רוחו יזלו מים. נדר תלוי בקול קול ה' על המים עשינו מה שצויתנו כשם שזאת גדילה על המים כך תן לנו מים ועושין יום גדול שהוא סוף שנה ואומר הושיעה את עמך וכו' על שם זה היו קורין אותו הושענא רבה. וביום ח' כתיב לבד מנדריכם וכל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ובנסכים רמוז מים הרי שהיה דן על המים עבור נדרים. ורמוז למעלה מים. ולפי שזה היום גדול בעיני כל והכל נודרים והכל צריכין לגשמים והיו נוהגין לאחר שלא היו מקדשין החדש על פי הראייה לעבר כדי שלא יבא הושענא רבה בשבת כי היו בוכים ומתחננים על המים לכך לא יתכן בשבת. ואם כשיבא בשבת היה נדחה ופעמים שתי שנים זה אחר זה בשבת וישתכח לגמרי לפי שאינו מן התורה והעם היו מצטערין כל השנה שלא התפללו עבור מים ולא היו שואבין מים בכלי שיר ובשירים כי אם בהושענא רבה כי היו יראים שמא יש ביניהם שנדרו ולא שלמו והיו ממשכנים אותן כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה ומתחננים בבכי ויש המתענים וכתיב ושאבתם מים בששון. ומקיפין ז"פ כנגד ז"פ שכתוב בתורה ענן ואד יעלה מן הארץ שנקראת ז' שמות הענן וכתיב ונתתי גשמיכם בעתם למטר השמים תשתה מים ונתתי מטר ארצכם לתת מטר ארצך יערף כמטר לקחי כשעירים כרביבים. ד"א ז' זכר ליריחו כמו שהושיעם אז לפי שהקדישו מה שבתוכה כך עתה יום הנדרים מקיפין שובע שמחות את פניך שבעה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וז' קולות על המים וז' עניות וז' הללוהו בתקע שופר וכו' בסוף תהלים. ובפרשת אליעזר ז' פעמים עין העין העינה וז' שאיבות רמז לז' ימים שמנסכין מים ולמאן דאמר ח' חושב לעת צאת השואבות וז' בארות ביצחק וג' מים בענין כנגד ג' לוגין וז' באר כתוב ביעקב וז' בור כתוב ביוסף הבור והבורה ובבראשית ז' מרחפת על פני המים עד ולמקוה המים וכנגדן ז' עננים ובענין הענן ז' על פי ה' וג' לוגין מנסכין כנגד ג' רביעיות בכירה אמצעית אפילה וג' ונתתי גשמיכם בעתם ונתתי מטר ארצכם בעתו לתת מטר ארצך בעתו לכך ג' שמחות בסכות ושמחת בחגך והיית אך שמח ושמחתם לפני ה' אלהיכם. לפי שהתבואה ופירות האילן וגפנים. וביום הכפורים נטהרו מעונם נושא עון ופשע וחטאה אשריהם ישראל מי שטהרם הקב"ה. וג' פעמים נקרא הקב"ה מקוה. מקוה ישראל ה' מושיע. מקוה ישראל ה' כל עזביך יבושו. ומקוה אבותיכם ה'. לפיכך צריך אדם לטהר עצמו בג' רגלים ומניין שזה מקוה מדבר במים שכ' מקוה ישראל ה' כי עזבו מקור מים חיים את ה'. והכיור שעשה שלמה מחזיק ג' מקוואות. ומנסכין מג' לוגין לפי שכל טיפה וטיפה שיורדת מן השמים עולה מן התהום כתהום אל תהום קורא לקול צינוריך ולפי שבירידת גשמים הכל שמחים לכן ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שם שואבין רוח הקדש כמו השיבה לי ששון ישעך ורוח קדשך והיה יורד לשיתין על שם מתהום רובצת תחת.
<h2>דף מה.</h2>
בכל יום מקיפין את המזבח. ואומר אנא ה' הושיעה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא וביום ז' מקיפין ז' פעמים. ואיתא נמי בשוחר טוב על פסוק ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לכך ז' תיבות בפסוק ואיתא נמי בפסיקתא דסכות ואמרי' בבראשית רבה העננים יש להן ז' שמות. ירושלמי בפ' לולב וערבה כיצד סדר הקפה כל ישראל קטנים וגדולים נוטלין את לולביהן בידיהם ימנית ואתרוגיהן בשמאלית ומקיפין הקפה אחת ואותו היום ז"פ. ניחא בזמן שיש מזבח אבל בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך אלהים וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח. וכן מנהג לוקחין ספר תורה ומקיף החזן והעם בלולביהן והעם עמו סביב פעם אחד לבד מן השבת. ובהושענא רבה לוקחין שבעה ספרי תורה ומקיפין בלולב וערבה והקהל בערבות שבעה פעמים. ואיתא במזמור ששה עשר בשוחר טוב שמעה ה' צדק למה מקיפין שבעה פעמים זכר ליריחו לפי שיריחו תחילת המלחמות של ארץ ישראל וכל ראשית להקב"ה לכך כלי כסף וכלי זהב לאוצר ה' יבא. וליריחו שבעה החומות שכתוב בסוף יהושע ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעל יריחו האמורי פכ"ח גח"י לכך אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים ושבעה הכהנים ישאו שבעה שופרות לפני הארון. וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בחצוצרות. ואמרינן אין פוחתין משבעה תקיעות במקדש ושבעה קולות בהבו ליי בני אלים קול ה' על המים. ואנו מחננים על המים יום שביעי של סוכות ומקיפין שבעה פעמים הרי הקיפו ששה פעמים ששה ימים ובשבת שבעה פעמים הם י"ג כנגד י"ג פעמים שדבר עם האבות. וי"ג אהבה בתורה ואהבת לאהבה לאהביו וי"ג אריכות ימים וי"ג הליכות באברהם לכך במס' תענית מתענין י"ג תעניות על הגשמים וזוכר י"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נגדו שלשה עשר אור ומאורות בבראשית וי"ג באיוב סגור כסף בכתם בשהם וספיר זהב וזכוכית פז ראמות גביש מפנינים פטדת בכתם וי"ג כתיבות בלוחות יזכו שלשה עשר חופות בגן עדן. וי"ג בגן בבראשית להציל משלשה עשר כפילות (ישעיה כ"ד) הבוק תבוק הבוז תבוז אבלה נבלה אמללה אמללו פחד הפחד ופחת והפחת פח בפח רועה התרועעה פור התפוררה מוט התמוטטה ונוע תנוע ונשאר נשאר. לכך בתפלת שלמה שלשה עשר שמיעות ושלשה עשר כתיבות בפסוקי לוחות ולפי שכתוב במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי מכלל שבשביל טל ומטר צריך להקיף כמו ביריחו שלשה עשר פעמים לכך רמז ויאמר שוב שבע פעמים שב כתיב חסר ששה לומר עד ו' ויהי בשביעית ויהי עב קטנה לכך בהושענא רבה מקיפין שבעה פעמים עבור הגשמים וכתיב מלאו ארבע כדי מים וכתיב וישנו הרי שמנה ויאמר שלשו הרי שנים עשר וגם התעלה מלא מים הרי שלשה עשר לזכור שלשה עשר פעמים שדבר לאבות וי"ג פעמים כבוד בחומש ולר' עקיבא דאמר ענני כבוד היו הסכות דכתיב על כל כבוד חופה רבי יהודה אומר שלשה עשר עננים היו לישראל לכך מקיפין שלשה עשר פעמים ולמאן דאמר שבעה עננים היו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן ובהאריך הענן ובהעלות הענן ואם לא יעלה הענן כי ענן ה' ד' לד' רוחות מקיפין וא' למעלה וא' למטה וא' לפניהם לכך מקיפין שבעה כעננים ביום ז' לכך ניסוך המים כל השבעה הימים לכך רמז בפנחס בסוכת ביום ראשון כתב לשלשה עשר פרים" שני" עשרונים" סופו מים. וביום השני פרים מים וביום השלישי פרים מים וביום הרביעי פרים מים וביום החמישי פרים מים וביום הששי פרים מים וביום השביעי פרים מים הרי שבעה פעמים מים לכך שבעה ממין בסופי התיבות בפרשת וביום השביעי ומנחתם ונסכיהם לפרים לאלים ולכבשים במספרם כמשפטם הרי בראש השנה וביום ז' של סוכות כתיב כמשפטם לומר מה שנגזר בראש השנה ונחתם ביום הכפורים מראה בצל בהושענא רבה לכך כתיב בתילים ב' פעמים כי בא לפני ה' כי בא כי בא לשפוט את הארץ למה ביום ז' לפי שאין מקריבין נדריהם ובעון נדרים גשמים נעצרי'. וכל ז' ימים מנסכין מים ורמז בו"ז מים בפנחס על שם שופך בו"ז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא דגברי צריכין לפרנסה ומראין בצל ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה סר צילם מעליהם וה' אתנו סר צלם מעליהם בגימטר' ס"ר שנ"ה למי שסר צילו לא יחיה שנה לפי שכתוב בצל ידי כסיתיך ובצל כנפיך תחסה והשדים מצויין אצל צל של לבנה כדאמרינן בפרק ערבי פס' (דף ק"א) [דף קי"א] אצל הצל עוברים על לא תשיג גבול רעך ואותם מזיקים הם של אש וברד. על כן קטנים הניזוקין בלבנה יש להם חמימות וקרירות ושילשול ומועיל להם הלחישות ולזה מועיל גודל ימין בשמאל וגודל של שמאל בימין ובזה מתהפכין פיסת יד על מזלו של מעלה אז מגינים על האדם למטה שדומה למזלו למעלה זהו בצל ידו החביאני ובצל ידו כסתיך ובצל כנפיך תסתירני ובצל כנפיך יחסיון ובצל כנפיך אחסה ובצל כנפיך ארנן בצל שדי יתלונן לומר לפי שהשדים שרוים בצל האילן שיש לו ענפים מרובים ובצל הלבנה וכתיב ונהורא עמיה שריה עליך יזרח ה' באור פני מלך חיים ומסכך בזהר רחב כפי המזל שדומה לפרצוף מטה ומקיפו בכנפי זהר ושם חביון עזו למה לפי שלפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו וזהו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו אז השדים יראים להזיק לפרצוף של מטה ומזלו למעלה ובעוד שמזלו מאור שלו למעלה יחיה זה של מטה זהו ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא מזלו למעלה בצלם אלהים בר"א אותו זכו"נ מאור. באל כבה אור למעלה כבה אור למטה לכך כשראה משה מזלו כבה למעלה. כתב בדמע וימת שם משה עבד ה'. קיימא לן בפ' לולב וערבה (דף מ"ד) ערבה הלכה למשה מסיני הכל מודים שאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב ואין צריך לברך על הערבה שמנהג נביאים היא.
